החלטה בתיק ע"מ 1103/13

העורר נעצר בחשד לעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות להוראת שוטר, ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח בתוקף.

סיפור המעשה כפי שהוא משתקף מהראיות עליהן מבקשת התביעה להתבסס, מצביע על כך כי ביום 22.1.13, באזור צומת ענתות, בעת פעילות אכיפה, סימן שוטר אגף התנועה לעורר, שנהג ברכב, לעצור. העורר לא שעה להוראתו אלא נסע לכיוון השוטר תוך שהוא מגביר מהירות. השוטר הרגיש כי הוא עלול להיפגע, ועל כן, קפץ הצידה. מיד הוזעקו שוטרים נוספים ואלה עצרו את הנהג במרחק מה. בתחקורו במקום, הסתבר כי העורר נוהג ברכב ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח בר תוקף.

בחקירתו הודה העורר כי הוא נהג ללא רישיונות כאמור, אך הכחיש ניסיון לפגוע בשוטר. לגרסתו, הוא נסע עם בן דודו ברכב השייך למשפחה, אך לאחר שבן הדוד שתה ונהג באופן לא זהיר, הוציא אותו מהרכב והחל בנסיעה חזרה שמטרתה למסור את הרכב לבעליו. העורר מציין כי אומנם זיהה את השוטר, אך לא התכוון בשום פנים ואופן לפגוע בו, ואף לא הבחין בהוראת השוטר לעצור בצד. העורר הסביר כי הוא ביצע עקיפה, וכי כחלוף 500 מטרים בערך, כשהוא התבקש לעצור על ידי שוטר אחר, נעצר מיד.

על רקע האמור, הוגש נגד העורר כתב אישום בעבירות שפורטו לעיל, ואף נתבקש מעצרו עד תום ההליכים.

בימ"ש קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות, בדמות גרסתם של השוטרים. ביהמ"ש אף הכריע כי בנסיבות העניין קיימת עילת מסוכנות ואף חשש להימלטות המחייבים את מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

בערר, כוון הסנגור את חציו לתשתית הראייתית, אך בעיקר לאפשרות כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, בשים לב לעובדה כי העורר צעיר כבן 22, ללא כל עבר, אשר לומד נהיגה. הסנגור הדגיש כי הרכב שייך לאחיו, כך שאין חשש ממשי שהעורר ישוב ויבצע את העבירות. עוד טען הסנגור כי מרשו מפרנס את המשפחה לאחר שאביו נפטר ואימו נמצאת בטיפול רפואי בירדן. בתמיכה לטענותיו, הציג הסנגור שורה של החלטות שניתנו על ידי בימ"ש העליון, לטעמנו בנסיבות קשות הרבה יותר, בהן הורה ביהמ"ש על שחרור הנאשם בערבות.

מנגד, טוענת התביעה כי התשתית הראייתית מצביעה באופן ברור על מסוכנות ממשית, כאשר העורר ניסה לפגוע בשוטר תוך סטייה ממסלול הנהיגה והאצת מהירותו. לדעת התובע, מקום בו נהג בורח מפני השוטרים מתחזקת עילת המעצר ומחייבת את ההחלטה אליה הגיע בימ"ש קמא. התובע הוסיף כי אין כל דרך לפקח על העורר.

יאמר מיד, כי גם אם קיימות גרסאות סותרות באשר לאירוע, הרי שיש לקבוע שבשלב זה של ההליך קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. גרסת השוטרים בהירה, ולא מצאתי סיבה מדוע לא להסתמך עליה באופן לכאורי.  

תמים דעים אני עם בימ"ש קמא כי כאשר עסקינן בניסיון פגיעה באיש כוחות הביטחון ובבריחה, מתעוררות עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש להימלטות מאימת הדין.

יחד עם זאת, מצווים אנו לשאול שאלה נוספת הנוגעת לאפשרות שחרור העורר בחלופת מעצר. בעניין זה יש לשקול את נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו של העבריין אל מול תנאי השחרור המוצעים ולבחון באיזה מידה אלה מאיינים או מצמצמים את החשש.

בנסיבות ענייננו, על אף המסוכנות הטמונה במעשה, נראה בעיניי כי ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר.

ראשית, אין מדובר בניסיון חוזר ונשנה לפגוע במספר שוטרים. שנית, העורר לא ירד אל שול הדרך אלא נסע על הכביש, כך שיהיה מקום לבחינה מעמיקה של הגרסא הרואה במעשהו ניסיון פגיעה מכוונת. שלישית, משטרת ישראל לא נדרשה למרדף של ממש אחר העורר, אשר נעצר ללא התנגדות על פי הוראת שוטר אחר. עוד יש לציין כי עברו של העורר נקי לחלוטין הן בתחום הפלילי והן בנושא תעבורה.

בנסיבות אלה, הגעתי כאמור למסקנה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, זאת כמובן מבלי לחוות כל דעה באשר לענישה הראויה אם יורשע העורר במיוחס לו.

בנסיבות אלה, מתקבל, על כן, ערר הסנגוריה, באופן זה שהעורר יוכל להשתחרר אם יפקיד 5,000 ש"ח ויתחייב להתייצב לדיונים המשפטיים בעניינו.

לצורך זה ימסור העורר מספר טלפון בו יהיה ניתן להשיגו לאורך המשפט.

חל איסור מוחלט על העורר לנהוג ברכב גם אם ישלים את שיעורי הנהיגה, ויוענק לו רישיון נהיגה, זאת עד לסיום ההליך העיקרי.

לא יעמוד העורר בתנאים אלה ייעצר ויובא בפני שופט של ערכאה ראשונה לא יאוחר מיום 8.2.13.

ניתנה היום, 30 בינואר 2013, י"ט בכסלו התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

מ.מ נשיא